עד"י
בית הדין הצבאי לערעורים
|
2111-12
19/07/2012
|
בפני השופט:
אל"ם נתנאל בנישו המשנה לנשיא
|
- נגד - |
התובע:
התביעה הצבאית עו"ד קמ"ש ערן לוי
|
הנתבע:
מוחמד נביל מוחמד אמיר עו"ד מוהנד ג'ראדאת
|
פסק-דין |
המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של יציאה מן האזור ללא היתר, בכך שיום 8.3.12 יצא מהאזור תוך שקפץ מעל מחסום התפר. הוא נעצר יום למחרת.
יש לומר כי טרם הסתיים עניינו של המשיב בהרשעה בפרט אישום זה, הוא הועמד לדין בגין עבירה נוספת חמורה, אשר בעניינה עוכבו ההליכים.
בימ"ש קמא גזר את דינו של המשיב לעונש כולל של 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כימי מעצרו, ומאסר מותנה. ביהמ"ש חילק את המאסר בפועל לחודשיים מאסר לריצוי בפועל "ולחודשיים לריצוי בפועל חלף עונש של קנס", על אף שביהמ"ש לא הטיל קנס.
התביעה הצבאית ערערה נגד גזר דין זה בשני עניינים. ראשית, ביקשה התביעה לקבוע כי ביהמ"ש שגה כאשר גזר עונש מאסר חלף קנס מבלי שהטיל קנס. שנית, טענה התביעה כי העונש הכולל אינו תואם את רמת הענישה, זאת במיוחד לאור העובדה כי המשיב בעל עבר מכביד, הכולל אף הרשעה ומאסר מותנה שנגזרו ע"י בימ"ש אזרחי ישראלי בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.
בפתח הדיון היום הסתבר כי במקביל להליך בפני בימ"ש שומרון הסתיים תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגד המשיב בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"פ 16189-04-10). באותו עניין נשפט המשיב בגין כניסה קודמת לישראל שלא כחוק והתחזות לאחר. באותו תיק הופעל המאסר המותנה כאמור, והוטל על המשיב עונש כולל של שנת מאסר, אשר תחילת ריצויה ביום 9.3.2012, הוא יום המעצר גם בענייננו (תשעה חודשים בפועל והפעלה חלקית של המאסר המותנה, שלושה חודשים במצטבר וארבעה חודשים בחופף).
על רקע האמור, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יתקבל ערעור התביעה הנוכחי באופן זה שעונש המאסר בפועל יוחמר ויועמד על 6 חודשים. הצדדים אף הסכימו כי עונש זה ירוצה בחופף לעונש שנגזר ע"י ביהמ"ש בתל אביב.
ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ראויה בנסיבות העניין. גם אם נתחשב בכל הנסיבות לקולא, ביניהן השתלשלות ההליכים כפי שתוארה, אין ספק כי המשיב ראוי לעונש מאסר ממושך יותר ממה שנקבע ע"י בימ"ש קמא. רמת הענישה המינימאלית אכן עומדת על 6 חודשים (ראו עד"י 2130/11
אלצעאבנה נ'
התוב"ץ).
לאור האמור, יש לקבל את הסכמת הצדדים ולקבוע כי עונש המאסר בפועל יעמוד על 6 חודשים מיום המעצר, 9.3.2012. עונש זה ירוצה בחופף לעונש שנגזר בתיק ת.פ 16189-04-10.
אגב כך, אציין כי יש צדק בטענת התביעה כי ביהמ"ש היה מנוע מלהטיל עונש מאסר חלף קנס בהעדר קנס. על פני הדברים נראה כי כוונתו של ביהמ"ש הייתה שלאור המצב הכלכלי של המשיב הוא נמנע מלהטיל עליו קנס, עובדה אותה הוא מאזן במאסר בפועל ממושך יותר. אין פסול בכך. אלא שדרך רישום הדברים ע"י ביהמ"ש מוטעית והייתה צריכה להיעשות בגזירת עונש מאסר בפועל של 4 חודשים, תוך הסבר הרציונאל העומד מאחורי קביעה זו.
ערעור התביעה מתקבל על כן, כאמור.
ניתנן היום, 19 ביולי 2012, כ"ט בתמוז התשע"ב, בנוכחות המשיבים, התוב"ץ.
המשנה לנשיא
רמ"שית: דס